האצ'יקו (1923-1935) היה כלב מסוג ״אקיטה יפני״ שהתפרסם בזכות נאמנותו הבלתי מתפשרת לבעליו. גם לאחר שבעליו של האצ׳יקו נפטר, המשיך הכלב הנאמן לחכות לו במשך 9 שנים.

האצ'יקו היה פוגש את בעליו בתחנת שיבויה כל יום בדיוק כשהרכבת הייתה צריכה להגיע. כשהצ׳יקו היה בן שנתיים, בעליו נפטר במפתיע בעבודה מדימום מוחי. מ-1925 עד 1935 האצ'יקו היה חוזר לתחנת שיבויה בכל יום כדי להמתין לשובו של בעליו האהוב.

עוד במהלך חייו, האצ׳יקו היה נחשב לסמל של נאמנות. מאז מותו, הוא ממשיך לככב ברחבי העולם באמצעות פסלים, סרטים וספרים.

את שרידיו של האצ׳יקו קברו ליד בעליו, עד לפה הגיוני. אבל זה לא נגמר שם - היפנים החליטו ״לכבד״ את הכלב, לפשוט את עורו (סליחה), לפחלץ אותו ולהציג אותו במוזיאון הלאומי למדע באואנו, שבטוקיו. אמיתי לגמרי.

ב-1934 הוקם בתחנת שיבויה פסל ברונזה המבוסס על דמותו של האצ׳יקו, אך במהלך מלחמת העולם ה-2 היה צורך בכל פיסת מתכת אפשרית, לכן החליטו למחזר את הפסל לטובת המאמץ המלחמתי. בשנת 1948, בנו של האמן המקורי הכין פסל שני שעומד על תילו עד עצם היום הזה.

בכל שנה, ב-8 במרץ, מכבדים את מסירותו של האצ'יקו בטקס זיכרון חגיגי בתחנת שיבויה. מאות אוהבי כלבים מתקבצים למען זכרו.

עובדה אחרונה לא חשובה לסיום: ב-1994 חברת הענק ״nippon״ פצחה בפרויקט לשחזור תקליט שבור וישן, בו היה ניתן לשמוע נביחה של האצ׳יקו. מיליוני מאזיני רדיו חיכו בציפייה, ולו לרגע אחד, לשמוע את נבחיתו של האצ׳יקו - הכלב הנאמן.